כינורות ליבשיץ
בעלים: מיכאל ליבשיץ
מיקום: מוריה 123, חיפה
נוסד ב: 1991
מרואיין: מיכאל ליבשיץ- אמן ובעלים
סטורי:
בישראל יש כיום עשרות בוני כינורות ו'ליבשיץ כינורות' הוא אחד מבתי המסחר לכלי מיתר המובילים בישראל.
מאז היווסדם של הסדנה ובית המסחר הם עוסקים בכל תחומי הפעילות של כלי קשת: בנייה, שיקום ותיקון, מכירה והשכרת כלי נגינה, "טרייד-אין", הערכה והנפקת תעודות מקוריות, זיהוי כלים וייעוץ. בנוסף, מתן חסות לחינוך מוסיקלי-אמנותי בישראל.
העסק התחיל, למעשה, באוקראינה כאשר מיכאל ניסה לתקן גיטרה והמשיך לתיקון כינורות. משם החל לעבוד כמתמחה והתאהב במקצוע. ב-1991 הגיע ארצה ישירות לחיפה, עם כל הציוד והידע, והחליט להקים בית מלאכה משלו. בגיל 26 הוא בנה את הכינור הראשון.
בית המלאכה מספק ומתקן כינורות לנגנים בכל הארץ: הפילהרמונית, סינפונייטה ב"ש, הסימפונית אשדוד ותזמורות רבות אחרות. אנשים מזמינים כינורות באופן אישי כאשר לכל אחד יש העדפות ובקשות משלו. אין שני כינורות זהים ועל כל חתיכת עץ מוטבעת חותמת עם כל הפרטים שלו: עיר המוצא, השנה ומידע נוסף - בתמונה למטה ניתן לראות שגם "Haifa" על המפה. דבר מעניין נוסף הוא שפתחי ה-f בכל כינור (כמו החור שבגיטרה) הם בגודל וצורה כל כך מדויקים, אחרי ששוכללו מאות שנים, כך שכל שינוי הכי קטן, בגודל או המרחק ביניהם, יוצר הבדל בצליל המופק, בתדר ובעוצמה. מכאן הייחודיות של כל כינור.
בניית הכינור:
בכינור סטנדרטי יש 36 חלקים. משך הזמן שלוקח לבנות כינור אחד: כ-350 שעות (פחות או יותר). בשנים האחרונות מיכאל בונה כ-5 כינורות בשנה.
מבחינת חומרים, כבר מעל ל-300 שנים שכל בוני הכינורות בעולם עושים שימוש באותו סוג עץ: אדר לגב הכינור ואשוח מלפנים.
אף רובוט או מכונה לא יכולים לעשות את העבודה הזו. גם בן אדם חייב לפחות 10 שנים נסיון בשביל להצליח בכך: "אתה צריך להיות חולה כדי לעסוק בזה. זה יותר תחביב ממקצוע- חייבים לאהוב את זה", אומר מיכאל.
הקשר לחיפה:
בית המלאכה, במיקומו הנוכחי, הוא הרביעי של מיכאל בחיפה. בזמן השריפה בכרמל היו בסדנה 3 כינורות, כל אחד מהם מבוטח בלמעלה ממיליון שקלים והאש הגיעה ממש עד מעבר לכביש. רק במזל היא לא הצליחה לחצות ולסדנה שלום.
להערכתו של מיכאל, בחיפה יש כיום בסביבות ה-100 כנרים, מחציתם מנגנים באופן מקצועי. וכמעט את כולם הוא מכיר אישית: "חיפה היא עיר מאד תרבותית. יש כאן הרבה מאד מקומות שמלמדים כינור ברמה גבוהה. המון מורים פרטיים והרבה תלמידים בגילאים צעירים שמנגנים בלי הזה". מיכאל חושב שחייבים למנף את הפוטנציאל הזה: "החיסרון הגדול ביותר בחיפה הוא שאין בה אקדמיה למוסיקה. אנשים מתקדמים ומשתפרים- אבל כשהגיעה העת לעשות צעד קדימה הם נאלצים לעזוב לי"ם או ת"א, איפה שיש אקדמיות עם חוגים למוזיקה, שם יכולים ללמוד עם המורים הטובים ביותר, ויש קרנות וסיוע".
בשנים האחרונות מתרחש שינוי תרבותי מעניין בחיפה. לפי מיכאל, ניתן לראות שיש קהל יותר ויותר מגוון שמנגן: "אם ניקח כיום דגימה של 20 תלמידים לכינור– אני מעריך שמתוכם יהיו 14 מהמגזר הערבי, 4 יוצאי בריה"מ, ו-2 "צברים" יהודים-ישראלים. כיום יש המון תלמידים ממשפחות ערביות שמנגנים ברמות הגבוהות ביותר, אך המורים עדיין ברובם מבריה"מ".
צור קשר: